החלטה בתיק בש"פ 6507/05

1.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפיה נעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים.

2.        כנגד העורר, יליד שנת 1986, וכנגד נאשם נוסף, קטין, (להלן: הנאשמים) הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בגין ביצוע עבירות חבלה בכוונה מחמירה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, הסתייעות ברכב לביצוע פשע, נהיגה ללא רשיון וללא ביטוח, וכן סירוב להיבדק (ת"פ 8155/05). על פי כתב האישום, בבוקר יום 18.5.05 נהג העורר ברכב מסוג מיצובישי, הרשום בבעלותו, וזאת בלא שהוא מחזיק ברשיון נהיגה. לצידו ברכב ישב הנאשם הנוסף. שלושה שוטרים, אשר נסעו באותו הזמן ברכב משטרתי עם לוחיות זיהוי משטרתיות, הבחינו ברכב בו נסעו הנאשמים ועצרו את ניידת המשטרה במקביל אליו. השוטרים יצאו מן הניידת, הזדהו בפני העורר ושאלו למעשיו. בתגובה לכך הניע העורר את רכבו והחל בנסיעה. בראותו כן, זינק אחד השוטרים אל עבר חלון הנהג כך שפלג גופו העליון שעון פנימה אל תוך הרכב ופלג גופו התחתון מחוץ לרכב והחל לקרוא "משטרה עצור" תוך שהוא מנסה לדומם את מנוע הרכב. הנאשמים, בתגובה, ניסו להשליכו מן הרכב בעוד הרכב בנסיעה. שוטר אחר החל לנהוג בניידת המשטרה במקביל לרכב הנמלט, כדי למנוע את כניסתו אל מרכז הכביש. העורר, משלא יכל לסטות מהנתיב בו נהג, התנגש בעוצמה ברכב חונה. כתוצאה מהתנגשות זו הוטח השוטר אשר היה בחלק גופו בתוך הרכב אל השמשה הקדמית ונחבל חבלות רציניות בחלקים מגופו. הנאשמים התנגדו למעצר ותקפו את  השוטרים שבאו לעוצרם, עד שנכבלו. בתחנת המשטרה סירב העורר לשתף פעולה בבדיקת מאפייני שכרות בגופו.

3.        עם הגשת כתב האישום נתבקש בית המשפט להורות על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו. בהסכמת הסניגור, נמנע בית המשפט (כב' השופט נ. הנדל) מלדון בשאלת קיומן של ראיות לכאורה. ביום 30.6.05 קבע בית המשפט, כי חרף הנסיבות המקילות עם העורר - העדר עבר פלילי וכן המלצת שירות המבחן לשחררו למעצר בית תחת פיקוח של ערבים - מתקיימת בו מסוכנות רבה ביותר, אשר לא ניתן לנטרלה על ידי חלופת המעצר המוצעת. מסוכנות זו בולטת במיוחד נוכח "מכת המדינה" המשתקפת בנסיונות בריחה והימלטות ברכב מאנשי חוק שהפכו להיות תופעה נפוצה באיזור. יתרה כך, העורר מעולם לא החזיק ברשיון נהיגה. הוא ציין את ההבדל בין העורר לבין הנאשם האחר אשר שוחרר בחלופת מעצר מבחינת מידת מעורבותם של השניים בארועים נשוא האישום.

4.        העורר משיג על החלטת בית המשפט המחוזי בערר שלפנינו. לטענתו, בית המשפט לא יחס משקל מספיק לתסקיר המעצר שהוגש בעניינו, אשר המליץ על חלופת מעצר. כן טען כי נסיבות הארוע מצביעות על כך שהתנהגותו של העורר נבעה ממצב של לחץ נפשי קשה בו היה נתון ולא מהתנהגות עבריינית מחושבת. מדובר לטענתו באדם נורמטיבי ביסודו. כן הצביע על גילו הצעיר, על נסיבות משפחתיות קשות ועל עברו הנקי. הוא טען גם כי הופלה לרעה ביחס לנאשם הנוסף וכי ההבדלים המסוימים בין האישומים כלפיהם לא הצדיק את הפער הגדול בין החלטת השחרור של האחד לבין החלטת המעצר לגביו. פער הגילאים בין הנאשמים קטן, ואינו צריך לשמש גורם מהותי להבדל ביניהם, מה גם שלאחר תיקי מב"ד התלויים נגדו.

           המדינה מתנגדת לשחרור העורר מן המעצר. היא עומדת על מסוכנותו המשתקפת במעשיו ובחשש העולה מהם כי לא יקיים את תנאי חלופת המעצר באם ישוחרר, ויחזור על מעשי התחמקות, ובריחה מהמשטרה.

5.        נתתי דעתי לנסיבות הענין ולעמדות הצדדים, ובאתי לידי מסקנה כי אין מנוס מהותרת החלטת בית המשפט המחוזי על כנה והשארת העורר במעצר עד תום ההליכים נגדו.

           האישומים נגד העורר משקפים התנהגות פורעת חוק בכמה רבדים. ראשית, העורר נהג בלא רשיון נהיגה - עבירה העומדת לעצמה; שנית, העורר לא נענה לקריאות אנשי משטרה, והפר חובה להישמע להוראותיהם. שלישית, הוא פתח בנהיגה פראית שסיכנה חיי אדם, והגדיל לעשות כאשר נימנע מלעצור גם כאשר אחד השוטרים הכניס את גופו העליון לרכב כדי לעצור את נסיעתו, ומצא עצמו כלוא במכונית דוהרת כשפלג גופו העליון במכונית וגופו התחתון מחוצה לה, ובעוד העורר וחברו מנסים להשליך את השוטר אל מחוץ לרכב. אגב כך, גרם העורר לפציעתו של השוטר, ולפגיעה ברכב שחנה בסביבה; ורביעית, העורר וחברו התנגדו באלימות למעצרם על ידי השוטרים ותקפו אותם; וחמישית, העורר סירב להיבדק בדיקת שכרות כשהובא למשטרה. יסודות אלה המתלווים לאישומים כנגד העורר - שעל דבר הראיות לגביהם אין מחלוקת - מעלים חשש כבד למסוכנות מובנית אצל העורר שחלופת מעצר אינה יכולה לאיין. במעשי העורר משתקפים זלזול בהוראות החוק, הפגנה של התעלמות בצד התנגדות אלימה כלפי גורמי אכיפת החוק, והם מבטאים נכונות לסכן חיי אדם ורכוש כדי להקל על הימלטות מהמשטרה. משתקפים בהם גם נסיונות לשבש חקירה משטרתית. כל אלה, בהצטרפם יחד מצביעים על חשש של ממש כי אילו שוחרר העורר בחלופת מעצר הוא לא היה מכבד ומקיים את תנאיה. החשש מפני חזרה על מעשים מסוכנים אלה, ומפני סיכון חיי אדם ופגיעה באנשי חוק הוא חשש ישיר, רציני ומיידי. שיקולים אלה עומדים במלוא תוקפם גם נוכח הנסיבות המקילות עם העורר שאין להתעלם מהן -גילו הצעיר, העדר רישום פלילי לגביו, ונסיבותיו האישיות הקשות. תסקיר שירות המבחן הממליץ על חלופת מעצר בעניינו של המשיב אינו בעל משקל מכריע, מה גם שהוא מציין כי קימת רמת סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות אצל העורר, אף שלא ניתן להעריך את היקפה. כן יש לציין כי קימים גורמי-אבחנה בין עניינו של העורר לעניינו של הנאשם האחר, ובמיוחד מבחינת מידת מעורבותם בעבירות נשוא כתב האישום. אין ספק כי העורר היה הרוח החיה בבצוע העבירות והוא זה שנהג את הרכב בעת הנסיעה הפרועה בכבישי הישוב. ישנו גם פער מסוים ביניהם מבחינת הגיל שאין להתעלם ממנו.

           בנסיבות הענין אין, אפוא, מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, אשר נתן משקל גם להיות העבירות נשוא הליך זה נפוצות יותר ויותר באיזור הנגב ובמדינה כולה, ובצורך להתמודד עם תופעה מתעצמת זו בדרך יעילה אשר תמנע את הגברת הסיכון להישנות מקרי הימלטות מהמשטרה על דרך נהיגה פראית במקומות ישוב תוך סיכון אדם ורכוש.

           הערר נדחה.

           ניתנה היום, ג' באב תשס"ה (8.8.05).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: